מהנעשה בחמד''ע
 23.10.14  "אם לא אני אז מי!" - לזכרו של רועי פלס ז"ל שנפל במבצע צוק איתן
בוגר חמד"ע מעירוני ה', רועי פלס, נפל במהלך מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה בקיץ 2014. להלן מילים לזכרו שכתבו אמו ודודתו.

"אם לא אני אז מי!"

סגן רועי פלס, נער צנוע, קסום ויפה תואר, בעל עיניים נוצצות, חיוך חודר לבבות המאיר כל חדר אליו נכנס. אוהב חיים, ים, ארץ ישראל עם ואדם. מנהיג ולוחם בסיירת עורב-נח"ל, נפל בקרב על הגנת המולדת, במבצע צוק איתן ברצועת עזה. סיפור חייו הקצרים, אך המלאים בתבונה, רגישות, שמחה, עשייה ונתינה, יותירו לעד חותם עמוק בלב כל.

רועי נולד ב-2/11/1992, ז' במר חשוון תשנ"ג, בבית חולים משגב לדך בירושלים, אח לתאומות לי ושני, בן לחגית ודור. גדל בעיר תל-אביב, מול גן העצמאות סמוך לים. את חינוכו היסודי קיבל בבית חינוך א.ד. גורדון והיה פעיל ב"ועד הפועל" שניהלו התלמידים. בתיכון עירוני ה' התבלט בשאיפתו לרכוש ידע ולהעמיק בהבנת החומר הנלמד. הוא למד במגמת דוברי אנגלית והגביר את מקצועות המתמטיקה והפיסיקה, במסגרת המסלול לחינוך מדעי (חמד"ע). 

רועי חשב שאדם צריך לפתח כישורים במגוון תחומים ולהתנסות. לפיכך הוא למד נגינה בסקסופון, והשקיע רבות במגוון ענפי ספורט והיה לספורטאי מצטיין. שיחק כדורגל במכבי תל אביב, ובבית"ר שמשון תל-אביב. ובהמשך, שילב את אהבתו לכדור עף עם אהבתו לים והיה השחקן הצעיר ביותר בנבחרת כדור עף חופים בחוף גורדון בתל-אביב. רועי ניצל כל הזדמנות להגיע לאימוני הקבוצה כולל בחופשות הקצרות שהיו לו במכינה ובצבא.

 מגיל צעיר סבר רועי, כי העבודה הנה ערך חשוב וכי כל עבודה ראויה. הוא עבד כמאמן ספורט, כמלצר ברמן, די-גיי ועוד.

עם סיום לימודיו, הצטרף רועי למכינה הקדם צבאית מיצר שברמת הגולן. לצד לימודי מנהיגות ודמוקרטיה רכש בה חברים רבים. בחודשים עד לגיוס לצה"ל למד למבחן הפסיכומטרי, אותו עבר בציון שאפשר לו להתקבל לאוניברסיטה בכל מקצוע שיבחר.

רועי רצה לשרת במקום בו יוכל לתרום הכי הרבה. לכן דחה את התפקיד שהוצע לו כמדריך צניחה והתנדב להיות לוחם בסיירת עורב נח"ל. במרץ 2012 התחיל את מסלול ההכשרה בסיירת. מתחילת השירות התבלט רועי. מבין מאות החיילים שהיו בטירונות, בחר מפקד המסלול ברועי, להעניק לו כאות הערכה את כומתת הנח"ל הירוקה שלו. כומתה זו נשא רועי עמו עד לנפילתו. רועי יצא לקורס מכ"ים בהקצאה הראשונה. לאחר סיום הקורס קיבל את הפיקוד על כיתת מתגייסי סיירת עורב באוגוסט 2013. לאחר ארבעה חודשים נבחר רועי לצאת לקורס קצינים בבה"ד 1, אותו סיים ב-25.6.2014. חלומו בקורס היה לחזור אל חייליו, הפעם כמפקד מחלקה, כדי להשלים עמם את מסלול הכשרתם כלוחמים. רועי אכן נבחר לחזור לחייליו, אולם, את מסלול הכשרתם לא זכה להשלים.

זמן קצר לאחר שובו אליהם כמ"מ, התחיל מבצע "צוק איתן". רועי נלחם עם חיילי הנח"ל בגזרת בית חאנון בעזה במשך תשעה ימים. ביום ששי, בליל ה-25/07/2014, כ"ח בתמוז תשע"ד, נפל רועי בקרב מול מחבלי החמאס, כשספג בגופו פגיעה ישירה של טיל נ"ט. יתר החיילים שהיו עמו ניצלו. רועי בן 21 ו-9 חודשים בנפלו.

רועי, מנהיג אמיתי אשר נתן בחייו ובמותו את כל שיכול היה לתת. סמל ומופת לטוב שבאדם. נתינתו תהדהד בלבנו מעתה ועד עולם.

 

ההספד שנשאה אמו חגית בטקס גילוי המצבה

מוקדם לי מדי לסכם.

מוקדם לך מידי לסכם, רועי.

עוד לא תמה הדרך.

אולי, היא רק התחילה.

יש לנו לך ולי עוד הרבה עבודה לעשות; יחד:

הבוקר שוחחנו על כך -שנינו, אני עם כוס קפה שחור - ואתה בלי.

אני רוצה, ברשותך רועי, לשתף את האנשים שאוהבים ושנמצאים כאן אתנו, בשיחה הזו מהבוקר.
זה התחיל שנזכרתי שוב, בשיחה אחרת, שניהלנו אתה ואני בטלפון, לקראת סיום קורס קצינים לפני המבחנים המסכמים. אתה עם נקע פעיל ברגל שמאל מקפיד לתת את המקסימום תוך שאתה שומר על כך שלא לפגוע ברגל באופן שישבית אותך מהמשך הפעילות. חייב לדרוך באופן מדויק בכל צעד. מאט את ההתקדמות על מנת להשלים את הדרך.

באותו זמן כבר ידעת שיש לך את היכולות השכליות הפיסיות הנפשיות והרגשיות להיות מפקד מעולה לפקודיו. שאלת את עצמך האם תצליח להביא את היכולות שלך לידי ביטוי בזמן אמת ולאורך זמן. כשאתה אולי תשוש. אולי שבוז. אולי חושב על החברים שמטיילים בדרום אמריקה. האם תוך כדי כך תהיה לך הסבלנות למלא את הדרישות שלך מעצמך, להכין תכנית פעולה מפורטת למחר או ללמוד את המפות, למלא סיכומים והערכות תוך שאתה רואה לעומק את הצורך של אחרון החיילים. 

"איך אני יכול לדעת שאני מספיק טוב?"

"איך אני יכול לדעת שאני אצליח לתת את הכל?" 

"כל הזמן המפקדים אומרים לנו להוציא יותר מעצמנו"

דיברנו על כך שלתת 100% לאורך זמן זה דבר משתנה, מורכב מאלף גורמים יחד. אף אחד מהצד לא יכול לאשר לך שנתת 100% וגם אתה בתוכך לא יכול להיות בטוח. אולי בנקודה מסוימת ויתרת לעצמך. אולי שם יכולת למתוח את עצמך קצת יותר. 

ואז הרגזתי אותך. אמרתי לך שכשהיית ילד תמיד בחרת באפשרויות הנוחות. מכיוון שהיו לך אלטרנטיבות, גם יכולת לעשות את זה. ואתה אמרת לי - "לא נכון! איך את יכולה להגיד עלי דברים כאלה אחרי שאת יודעת איך התאמצתי כשעשיתי בגרות 5 יחידות בפיזיקה, מה עברתי במסלול לוחמים ועוד כך וכך דברים מנית.
ואז עצרת ושאלת: "אימא למה את עושה לי את זה?????" 

"כדי שתשמע!" עניתי. 

"כדי שתשמע ותאמין לעצמך שאתה נמצא במקום של נתינה מלאה ואפילו אם אתה משאיר לעצמך רזרבות זה רק משום שיש צורך להשאיר במחסני החרום עתודות למחר. בכדי שתסתכל על מה שעשית במשך מסע או ניווט ותראה שזה אכן המקסימום שלך ...גם אם הוא יצא קצת עקום תגיד לעצמך, אם הייתה לי אפשרות לשפר עוד משהו, הרי הייתי עושה את זה. זה ה-100% שלי היום. עובדה.!" 

שמעת. שתקת. ואמרת " טוב אני חייב לרוץ, ביי".

ביי, רועי ילד שלי. במקום שבו אתה קבור הדברים מוחלטים. 

במקום בו אתה, אני ואנחנו נמצאים יש לנו עוד הרבה עבודה. לבנות. לשקם. לתקן. ליצור ולהגשים יחד. 

ואנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים. איך אני יודעת? עובדה!!!. 

אם היינו יכולים לעשות יותר - כבר היינו עושים. אוהבת. מחבקת. מכאן ועד השמיים, אמא.

 

יהי זכרו ברוך

 חזרה 
חמד''ע. בואו נכיר.
מערך תקשוב אישי
קישורי מדע
חדשות מדע
מהנעשה בחמד''ע
אלבום תמונות
חמדעון
פיזיקה
כימיה
מ"ח - מדע חישובי
תרבות-מדע
מרכז מורים ע"ש פמלה וסטנלי צ'ייס
צור קשר
English
 
לראשית העמוד
bgr_spacetbot.gif (59 bytes)